מוטי אלון

שם : מוטי אלון
שנת לידה : 1959
מגורים אחרונים : מועצה מקומית מגדל
מהות העבירה : ביצוע מעשים מגונים בקטין
גזר דין : עבודות שירות
תאריך גזר הדין : דצמבר 2013

סיפור אישי
הרב מוטי (מרדכי) אלון, אחד מדמויות הדגל של הציונות הדתית, הרשע בתקיפה מינית של בכוח של קטין. ביולי 2005 פנה לאלון הנער, אז בן 17, בשל מצוקה אישית ומשפחתית שבה היה נתון. אלון אסף אותו אל חדרו תוך שהוא מניח יד סביב צווארו, והתיישב על כיסא לצד שולחן העבודה כשהוא מבקש מהנער לשבת מולו. הנער סיפר לו על בעיותיו, ובמהלך השיחה התקרב אליו לאט אלון עם כסאו עד שהניח את רגלו בין רגליו באופן שהסב לנער אי-נוחות. בכתב האישום נכתב כי הנער המשיך לדבר אך נמנע מלהרחיב בשל האי-נוחות, וכעבור זמן מה אחז אלון בידו של הנער וניסה למשוך אותו אליו כדי להושיבו על ברכיו. אלון ליטף את הנער בפניו ובמקומות שונים בגופו, מעל לבגדיו. הנער התנגד לניסיונות של אלון להרימו, אך זה אחז בו בעוצמה והצליח להושיבו על ברכיו והמשיך ללטפו. אלון העיר לו כי הוא “מתוח”. לפי כתב האישום, בעוד שהנער ישוב על ברכיו של אלון, כשהוא מכווץ כדי להימנע ממגעו, אמר לו אלון שהוא “דפוק” וכי הבעיה שלו נובעת מהלב ושבכך צריך לטפל. אלון חיבק את הנער והמשיך ללטף אותו בחלקי גופו השונים, בין השאר בראשו, בבטנו ובירכיו מעל לבגדיו, ואף קירב את ראשו של הנער לכיוון ראשו ונשק על פניו זמן ממושך. הנער ניסה להתנגד למעשים, והתאמץ להימנע ממגע עמו. בשלב מסוים צלצל מכשיר הטלפון הנייד של אלון, והוא שחרר את אחיזתו בנער, ששב לכיסאו. כשסיים את שיחת הטלפון התנצל אלון בפניו על שנאלץ להפסיק את שיחתם, שב ומשך את הנער, והושיבו שוב על ברכיו תוך שהוא ממשיך לדבר איתו. הוא חזר ונגע בו באזורים שונים מעל הבגדים, והצמיד את פניו של הנער לפניו שלו ולזקנו “באופן שהקשה על א’ לנשום”.  לפי כתב האישום שהוגש נגדו, את כל המעשים המתוארים לעיל ביצע אלון בנער לשם גירויו המיני. אחרי זמן קצר, ולנוכח העובדה שמחוץ לחדר המתינו אחרים, הרפה אלון מהנער, הושיב אותו על כיסא, השמיע בפניו את נוסח “ברכת כוהנים”, ועזב את החדר. חודשיים לאחר מכן, הגיע הנער עם חבר לשיעור בישיבת “הכותל”, מבלי שידע שאלון משמש כראש הישיבה. הוא זיהה את אלון רק בעזרת חברו. מעט אחרי תום השיעור, כשהנער המתין לחברו מחוץ לבית המדרש, יצאו החבר ואלון מבית המדרש יחד, כשאלון חובק את צווארו של החבר. החבר הזמין את הנער להצטרף אליהם. הנער היסס, אך התקרב. בעקבות זאת הסיר אלון את ידיו מהחבר, והתעניין בשלומו של הנער ובהיכרותו עם החבר. אלון נפרד מהחבר והוליך את הנער לחדר סמוך לבית המדרש, סגר את הדלת והושיב את הנער על ספה כשהוא מתיישב לצדו. לפי כתב האישום, אלון, במהרה ומבלי לנהל עם הנער שיחה של ממש, משך אותו והושיב את הנער על ברכיו תוך שהוא נוגע בגופו מעל בגדיו באופן בוטה ומפעיל כוח כדי לאחוז בו ולהתגבר על חוסר שיתוף הפעולה שלו. תוך כדי המעשים האלה הוא חיכך את איבר מינו בגופו של הנער מעל בגדיו, תוך שהוא אוחז בנער במותניו. כיוון שהנער לא שיתף פעולה, אלון רטן בפניו על שהוא מתוח. אלון המשיך להתחכך בנער ולגעת בגופו מעל הבגדים. בשלב מסוים כבר האור בחדר, מסיבה לא ידועה. בסופו של דבר הרפה ממנו אלון, נשא שוב “ברכת כוהנים”, ועזב.

באישום השני מיוחסים לרב אלון מעשים שביצע לכאורה בינואר 2003 בנער אחר, שהיה אז גם כן כבן 17. הוא הגיע לישיבת “הכותל” כתלמיד מהמניין, כשאלון עמד בראש הישיבה, ובכתב האישום נכתב כי הוא ראה ברב אלון מושא להערצה. לפי הפרקליטות, ב-23 בינואר של אותה השנה נהרג בתאונה אדם שלנער היה קשר אישי איתו, ושהיה מוכר גם לרב אלון. באותו ערב קיבל הנער פתק שבו התבקש להגיע לרב בתום התפילה, כשבין לבין נודע לנער על מותו של אותו אדם. בתום התפילה מיהר אלון אל הנער והוביל אותו לחדרו האישי בישיבה. לפי כתב האישום, בתוך החדר חיבק אלון את הנער ממושכות וליטף אותו, במה שנראה לנער ביטוי להשתתפות הרב אלון בצערו. אחר-כך הפנה אלון את הנער אל הספה שהייתה מוצבת בחדר, הושיב אותו עליה, והתיישב לצדו. הוא הוריד את משקפיו של הנער, הטה את ראשו והניח אותו על כתפו כך שהנער מצא עצמו במצב של “חצי-שכיבה”. אלון חיבק את הנער ולפרקים לחץ את גופו בחוזקה והצמידו לגופו. מדי פעם נשק לנער באזור צווארו ועורפו, כשהוא מדרבן את הנער לפרוק את כאבו ולבכות. הוא אף ביקש מהנער לחבקו בחזרה. אחרי כמה זמן, נכתב באישום, הנער השתחרר מאחיזתו של הרב אלון וביקש לצאת מהחדר כדי להתמודד עם הכאב לבד. הוא ירד לכותל המערבי בלוויית רב אחר, ושם ביכה את מות המנוח. אחר כך קיבל הודעה מתלמיד אחר שהרב אלון מציע לו לישון בביתו, ואחרי שהתלבט החליט להיענות להצעה. כשהגיע לבית הרב, בהיותם בסלון, שב אלון וחיבק את הנער ממושכות, הושיב אותו על הספה והמשיך לחבקו ולנשקו. הוא אף הורה לנער לנשקו, וזה עשה כמצוותו ונישק את הרב אלון בפניו. בכתב האישום צוין כי אחרי כרבע שעה חדל אלון ממעשיו, ופרש לישון בחדרו בעוד שהנער נותר ללון בסלון. באירוע אחר, כך נכתב, שבועות אחדים אחר-כך, תאם הנער פגישה עם אלון בחדרו של הרב בישיבה. אלון קיבל את פניו באומרו כי התגעגע אליו, וחיבק אותו בעמידה חיבוק ממושך שארך כמה דקות. לאחר מכן הושיב את הנער על הספה בחדרו, וחיבק אותו. הנער סיפר לו כי הוא מתקשה להסתגל לישיבה מבחינה חברתית, ואלון, תוך שהוא מחבק אותו, השיב לו כי אין לו צורך בחברים מהישיבה, וכי הוא עצמו – הרב אלון – יהיה חברו היחיד. הוא המשיך לנשק אותו בעורפו, בצווארו, באוזנו ובלחיו, ואף תמך בראשו של הנער כדי שזה יישק על לחיו שלו. הנער מילא את בקשתו ונישק אותו כמה פעמים על פניו. זמן קצר אחר כך, נכתב, משלא קיבל מענה למצוקתו החברתית ולנוכח התנהלותו של אלון, עזב הנער את הישיבה ועבר למסגרת חינוכית אחרת. גם במקרה זה מציינת הפרקליטות כי אלון ביצע את המעשים “לשם גירויו המיני”.

הפרקליטות הודיעה כי אלון יועמד לדין בכפוף לשימוע על עבירות מין שביצע לכאורה בשני הנערים בכמה הזדמנויות בשנים 2003 ו-2005. במהלך המשפט, הנער שהוטרד ע”י אלון בשנת 2003 סירב להעלות על דוכן העדים ולהעיד נגד הרב. הנער פחד להתעמת עם אלון ולחץ מסביבתו הקרובה. הפרקליטות נאלצה לחזור מהאישום השני בתביעה ונשארה אך ורק עם ההטרדה המינית של הנער משנת 2005. בית המשפט מצא את אלון אשם אך גזר עליו עבודות שירות. אלון מסר לאחר קבלת ההכרעה כי בכוונתו להתייעץ עם רבנים אם לערער, ויפעל “אך ורק על פי דעת תורה”. “את הענישה של עבודות שירות – אני מקבל בשמחה”, ציין, “אני בעבודות שירות כבר 40 שנה, ואני אשמח לעשות עבודות שירות עד 120”. אלון הוסיף כי “כל ההרשעה – טעות ביסודה. העלילה היא עלילה שקרית. המהלך כולו הוא מהלך עגום”. “הנאשם הוא דמות ציבורית ידועה וסמכות רוחנית חשובה. המתלונן ציפה לקבל את עצתו וסיועו, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה והפגיעה בו. מאידך גיסא, המעשים שביצע מצויים ברף הנמוך של החומרה מבין עבירות המין” כך נימק בית המשפט את העונש הקל שגזר לאלון. “עוד הוסיף בית המשפט כי “אין ספק שעצם התנהלות ההליכים והרשעתו של הנאשם מהווה פגיעה חמורה, ומביאה את הנאשם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. פגיעה חמורה וקשה נגרמת גם לבני משפחתו של הנאשם”. “הנאשם לא הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, והורשע לאחר ניהול הוכחות. הנאשם עודנו טוען לחפותו, וממילא אינו מכיר בצורך בטיפול כלשהו. עם זאת, הנאשם הכיר בכך שפגע במתלונן, גם אם לטענתו הדבר נעשה בשוגג”. בית המשפט ציין כי מבחינת ההגנה על שלום הציבור, העובדה שאלון לא מחזיק עוד בתפקידים ציבוריים, “מפחיתה את חשיפתו לציבור ולתלמידים צעירים ובכך מפחיתה את הסיכון”.

כתבות על העבריין