שם : ציוןאלגריסי
שנת לידה : 1951
מגורים אחרונים : ת”א
מהות העבירה : ביצועמעשים מגונים בילדה בת 8-12
גזר דין : 47חודשי מאסר
תאריך גזר הדין : אפריל2019
סיפוראישי
ציון אלגריסי, בכיר בהסתדרות שכיהן כיו”ר האגף לאיגוד מקצועיבמרחב תל אביב, ביצע מעשים מגונים רבים בבתה של בת זוגתו לשעבר מאז שהייתה בת 8ועד 12. לפי כתב האישום, אלגריסי ביצע את המעשים כשאמהשל הילדה לא הייתה בדירת מגוריה או הייתה בחדר אחר. באחד המקרים, השניים צפו יחדבטלוויזיה בסלון דירת בת הזוג. בשלב מסוים החל אלגריסי לעסות את כפות רגליה שלהילדה, אז לפתע הכניס את ידו מתחת למכנסי הפיג’מה שלה ונגע בירכיה. בהמשך כשביקר בחדרה שלהילדה הוא התיישב על כיסא קטן, הכניס ידו מתחת לשמיכתה ולבגדיה ונגע באיבר מינהתוך שהוא מורה לה לא לספר על כך לאמה או לכל אחד אחר. אירוע נוסף המתואר בכתב האישום התרחש בביתה של הקטינה כאשראלגריסי הציע לסייע לה לקראת מבחן בחשבון. אלגריסי הלך איתה לחדר, התיישב על המיטהותוך כדי הסבר החומר הכניס ידו מתחת לתחתוניב ונגע באיבר מינה. הקטינה ביקשהמהנאשם לחדול ממעשיו והוא ביקש שתאפשר לו להמשיך, והמשיך בנגיעה באיבר המין עד שאםהמתלוננת נכנסה לחדר ומיד הנאשם התרחק מהקטינה.
במקרה אחר לפי כתבהאישום, לקח אלגריסי את הילדה לדירתו, ולאחר שהתיישבה על הספה הוא פשט את בגדיה,נגע בגופה, העירום, ברגליה, בגבה, בחזה ובאיבר מינה, וכן השכיבה ונגע באמצעות פיובאיבר מינה עד שהקטינה ביקשה ממנו לחדול והשניים עזבו את הדירה. במעלית נתן להאלגריסי שטר של 50 שקל. אירוע נוסף התרחש בצימר בצפון הארץ. על פי כתב האישוםאלגריסי שכב על במיטה לצד האם של הקטינה והקטינה עצמה, ובשעה שהאם נרדמה והקטינהצפתה בתמונות בטלפון הנייד, הכניס אלגריסי את ידו מתחת לתחתוניה ונגע באיבר מינה.
השופט ג’ורג’ קרא,מבית המשפט העליון, כתב “איסור פרסום שמו של אדם שהורשע בפלילים הוא חריגלכלל. כפי שעלה מטיעוני המשיבה בדיון לפני, מלכתחילה נועד איסור הפרסום בענייןשלפנינו להגן על המתלוננת ולא על המבקש, ומעשה מדובר היה באיסור פרסום בהסכמתהצדדים. כעת, משתם ההליך המשפטי ולאור עמדת המתלוננת והוריה, אין מקום להותירבעינו את צו איסור הפרסום. מעצם טיבו כרוך ההליך הפלילי בפגיעה בכל מישורי חייו שלהנאשם. בית המשפט קמא לא השתכנע כי ייגרם למבקש נזק חמור מן הפרסום, השונה מן הנזקהצפוי ברגיל למי שהורשע בעבירות דומות. כן נקבע כי מצבו הנפשי, כפי שתואר על ידיהפסיכיאטר מטעמו, אינו משכנע אחרת. ואף אני לא השתכנעתי אחרת בדיון שהתקיים בפניי”.